החלטה בתיק ו"ע 17240-10-12

מונחת לפניי בקשתו של המשיב בערר, מנהל משרד מיסוי מקרקעין רחובות, להורות על הוצאת מסמכים שהוגשו על ידי העוררים וכן להורות על מחיקת טענות שהועלו על ידם, כל זאת - לראשונה במועד ובמסגרת הגשת סיכומי העוררים בערר זה. 

I.            טענות הצדדים

א.      טענות המבקש (המשיב בערר):

המבקש בבקשה דנן והמשיב בערר (להלן: " המשיב") מבקש מבית המשפט להורות לעוררים למשוך מתיק בית המשפט מסמכים שהוגשו על ידם לראשונה במצורף לסיכומיהם (סומנו כנספחים ז' 5-1, ו- ח' 4-1), וכן להורות על מחיקת טענות שהועלו לראשונה על ידי העוררים במסגרת סיכומיהם בערר דנן (בפרק "הגנה מן הצדק - אכיפה בררנית", סעיפים 54-49 בערר). המשיב מבסס בקשתו על הנימוקים הבאים:

1.       לטענת המשיב, הטענות בנוגע לאכיפה בררנית ואפלייתם לרעה של העוררים על ידי המשיב לא נטענו בהשגה עצמה, ואף לא נטענו במהלך הערר דנן, עד לשלב הסיכומים - ולכן לא ניתן להעלותן לראשונה רק עתה, בעת הגשת סיכומי העוררים בערר.

2.       לטענת המשיב, בהתאם לפסיקת בתי המשפט טענות בדבר אכיפה בררנית ואפליה הן טענות עובדתיות אשר יש לבססן בתשתית ראייתית. לפיכך, לגרסתו של המשיב, העלתן של טענות אלה רק עתה, בשלב הסיכומים, נוגדת את הוראות סדרי הדין, ומונעת ממנו מלהתמודד כנגדן באמצעות חקירה נגדית של עדים או באמצעות הגשת מסמכים מטעמו.

3.       באשר לטענת העוררים המפורטת בסעיף 51 לסיכומיהם לפיה - "משיחתו של ב"כ העוררים עם מפקחת אצל המשיב, גב' רחל, נמסר כי בהתאם להנחיות פנימיות אצל המשיב, כאשר שווי המכירה נמוך מ- 2,500,000 ש"ח אזי מדיניות המשיב היא לא לצרף את סך העלויות המשפטיות לשווי המכירה, מדיניות אשר אינה עולה בקנה אחד עם החוק וההלכה הפסוקה", משיב המשיב כי המדובר בהנחיה אשר הוצגה על ידי העוררים באופן שגוי. לטענת המשיב, אין מדובר בהוראת ביצוע אלא במכתב שנשלח בדואר אלקטרוני על ידי מנהל תחום אצל המשיב, המופנה למפקחים ולרכזים אצל המשיב, ובו נקבעו הנחיות בנוגע לדרך בחינתם של תיקים אשר נכללים בתוכנית העבודה של המשיב. בהנחיה זו נקבע כי כאשר התיק נכלל בתוכנית העבודה של המשיב, קרי - " במסלול האדום" (להבדיל מ"המסלול הירוק" הכולל תיקים בהם התקבלה השומה העצמית של הנישום), וכאשר שווי התמורה בעסקה הנתונה לבחינת המשיב עולה על סך של 1.8 מיליון ש"ח, ושכ"ט עו"ד ששולם בגדרה עולה על סך של 26,000 ש"ח - תתווספנה עלויות השירותים המשפטיים לשווי הרכישה.

[באשר ללגיטימיות של תוכנית עבודה, בגדרה נבחנות רק עסקאות שהוגדו כ"מסלול אדום", מפנה המשיב לפסק דינו של כב' השופט י' זמיר בבג"ץ 551/99 שקם בע"מ נ' מנהל המכס בע"מ, פ"ד נד (1) 112 (2000)]

בנוסף, טוען המשיב כי אין במסמכים שהוגשו על ידי העוררים ללא קבלת הרשות לכך מבית המשפט כדי לסייע לעוררים שכן העוררים מבקשים להשוות בין מקרים השונים זה מזה:

ראשית, לא כל העסקאות נושא המסמכים הנ"ל נבחנו במסגרת תוכנית העבודה של המשיב;

שנית, שווי המכירה בעסקאות השונות שונה;

שלישית, על העוררים להוכיח כי אין מדובר בטעות שנעשתה ע"י המשיב, וכי בערר דנן מדובר בהחלטה שנועדה להשיג מטרה פסולה, על יסוד שיקול זר, או מתוך שרירות. 

4.       באשר לטענת העוררים הנסמכת על העולה מחקירתו של נציג המשיב, מר אהוד קפלן, לגבי אופן חישוב מס רכישה בעת רכישת דירה חדשה מקבלן שהתבקש לבצע בה שיפורים ושינויים עבור הרוכש - משיב המשיב כי העוררים מערבבים "מין בשאינו מינו". המשיב מציין כי השאלה הופנתה למר קפלן בהתייחס לקיומו של נוהל לחישוב מס רכישה נוסף החל בעת רכישת דירה אצל קבלן כאשר רוכש הדירה מבקש מהקבלן לבצע עבורו שיפורים או שינויים בדירה שלא נכללו בהסכם המקורי "והינם חייבים במס רכישה הואיל ושווים מצטרף לשווי הדירה". ההנחיה אצל המשיב קובעת כי רוכש דירה לא יחויב במס רכישה נוסף אם השיפור בדירה הנרכשת מסתכם בסכום שאינו עולה על סך השווה ל- 5,000$ או לסכום שאינו עולה על 2% משווי המכירה שנקבע בהסכם המכר. לגרסת המשיב, אין בכך כל רלבנטיות להנחיה ב"דבר עלויות השירותים המשפטיים המצטרפים לשווי המכירה". 

5.       לטענת המשיב, העוררים עצמם מודים כי הטענה בדבר אכיפה בררנית הועלתה על ידם לראשונה בשלב הסיכומים. המשיב מפנה לע"א 583/90 מנהל מס שבח מקרקעין תל-אביב נ' גורפינקל (פורסם בנבו, 12.10.1994), בגדרו נקבע כי אין זה ראוי לאפשר לעורר להעלות כל טענה, עובדתית או משפטית, בפני ערכאת הערעור, אם זו לא הועלתה בשלב ההשגה.

כן מפנה המשיב לפסיקה הקובעת כי ככלל אין להעלות טענות עובדתיות חדשות אשר לא הועלו בשלב ההשגה בפני פקיד השומה [רע"א 777/14 ליבוביץ' נ' פקיד שומה גוש דן (פורסם בנבו, 6.3.2014); ע"ש 2014/95 הארגון למימוש האמנה בע"מ נ' מנהל מע"מ, מיסים יב/3 (יוני 1998), עמוד ה-34; עמ"ה 68/93 מיקרוקול בע"מ נ' פקיד שומה כפר-סבא, מיסים י/2 (אפריל 1996), עמוד ה-9, עמוד 80], ובפרט אין לצרף ראיות חדשות בשלב הסיכומים [ע"א 5080/90 קפלן נ' מנהל מס שבח מקרקעין נצרת, מו (4) 561, 570 (1992)].

בהקשר זה ראוי לציין כי בהתקיים התנאים הבאים ניתן לסטות מהלכה זו (ראו דברי כב' השופט מ' חשין בע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו (3) 738, פסקה 8 בפסק הדין]:

         א.         אופי הראיה הנוספת הינו טכני ופשוט;

         ב.         בעל הדין לא יכול היה להביא ראיה זו בשלב מוקדם יותר.

לטענת המשיב, תנאים אלו אינם מתקיים בנסיבות העניין דנן שכן: